<h1>ארחות חיים הלכ' עדויות סימן ה'</h1>
<h2>דף כט.</h2>
אסור לאדם לכבוש עדותו שנ' אם לא יגיד ונשא עונו. ודוקא בב"ד אבל שלא בב"ד לא ודוקא ראויין להעיד אבל שאינן ראוין להעיד כגון הפסולין ומלך לא אמרינן ואע"ג דאמרינן (פ' שבועת העדות דף ל' ע"א) האי צורבא מרבנן דידע סהדותא [וזילה ביה מילתא למיזל לבית דינא דזוטר מיניה לאסהודי קמיה לא ליזיל, הני מילי לממונא אבל לאיסור אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ד'. כתב רב אחא גאון ז"ל כד אתי סהדי לאסהודי מאיימין ומפרישין להון מהדדי ושמעינן סהדותא]. דהאי לחודיה ודהאי לחודיה כדאמרינן [סנהדרין כ"ט ע"א במתני'] כיצד בודקין את העדים היו מכניסין אותן [לחדר] ומאיימין עליהם פי' אומרים להם דברים של קללה למי שמעיד עדות שקר. שואלין את הגדול שבהם ואומרים לו היאך אתה יודע שזה חייב לזה אם אמר שהוא אמר לי שהוא חייב לו מאתים זוז [לא אמר כלום עד שיאמר בפני הודה לי שהוא חייב לו ר' זוז].
וצריך שיאמר אתם עידי [או] כי אודי להו ואמר להו הוו עלי סהדי אהא מלתא ואי לא מצי אמ' ליה משטה אני בך מלתא בעלמא הוא דאמרי.
<h2>דף כט:</h2>
ההוא דאטמין סהדי בקברי אמר ליה ללוה מנה לי בידך אמר לו אין אמר ליה חיי ומותא ליהוו עלי סהדי אמר ליה לא אמר ריש לקיש הא קאמר ליה לא [אמר רבינא ואיתימא רב פפא ש"מ מהא הא דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיאמר אתם עדי] לא שנא כי אמר להו לווה אתם עידי ולא שנא כי אמר מלוה (ואי) ושתיק לווה מדקאמ' הא אמ' ליה לא [אבל] אי שתיק הכי נמי.
<h2>דף ל:</h2>
והיכא דלא חזו לסהדותא בהדי הדדי ואודי ליה קמי חד באפי נפשיה אי נמי אוזפיה קמי חד ואודי ליה קמי חד מצטרפין לעדות דהכי אמרי נהרדעי בין הודאה אחר הודאה בין הלואה אחר הלואה מצטרפין.
אמר רב יהודה עדות המכחשת בבדיקות זו את זו כשרה בדיני ממונות [בדרישות וחקירות] פסולה אפילו אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן הרי הן מצטרפי' כר' שמעון בן אלעזר.
